פנינה דולינסקי
סמיכות אפורה ודגדוג קריר,
כובד מלבושים בלב עולץ.
חמים הבית, מתכרבל בפוך וזה בזו,
בתחושת נצח, כמו השוקולד הנמס בפה.
אף הגעגועים עטויי מתיקות.
ואתם, השבת במרומים,
הגשומה וקרה, חמה ונעימה?
אצלנו העונג שבחידוש
של עולל שזוחל, מתרומם ונע,
צוחק ומתפעל מעצמו.
שמך אבא נארג בשמו,
והולם את אופיו.
ובנו, חמימות שזוחלת במעלה הלב ומתפשטת,
פלא שמרגיע את מוהל התאים,
מייצב
וטומן הבטחה לעולם של שבת.
