בגיל צעיר / איתי בר-חיים

אני רוצה לעזור לאבא שלי בתוגתו. בגעגועיו לאימא. אבל אין לי הכוחות הנפשיים לכך. אימא לא תחזור.
יש את השיר של יהודה פוליקר: "יש בחוץ חיים שאתה לא הכרת, יש עוד אהבה שאתה לא אהבת". הלוואי שהוא היה מפנים את מילות השיר הזה. יש לו לאבא בית עם חצר גדולה. אני סבור, שהוא היה מרגיש יותר טוב בבית קטן יותר. למשל, שכונה אל"ף במבשרת ציון נראית לי מאוד מתאימה.
יש דבר אחד שמוציא ממנו אושר וזה הנכדים, הבנים של אחי וגיסתי. הבעיה היא שהם חיים בלונדון. הכול בוואטסאפ.
אני חושב שאם היה אפשר לבחור למות בלי מחלה בגיל צעיר יחסית, או למות בגיל מבוגר עם מחלות, ואימא מתה בגיל  צעיר, 67, בלי מחלות, אנשים היו בוחרים למות צעירים.
אני כל-כך רוצה לעזור לאבא. אבל איך אוכל? אבא מאוד נדיב לב כלפיי ודואג לי. לא חסר לי דבר בתחום הכלכלי, בין אם לעשות שיפוצים בדירה או קניית ריהוט חדש. אבל אימא נמצאת בכל מקום.


** נכתב במסגרת הסדנה לכתיבה יוצרת באלול בהנחיית חוה פנחס-כהן

נכתב על ידי