מרור עם חרוסת / אסתר קמרון
 
1) מרור
האם בפסח זה ישיח פה?
תבקע מלה את אלם השעיבוד?
איכה, בארץ שוכחת כיבוד
משוררים, לרוח אצפה?
 
אנחנו בארצנו-- ומחליט
זר על בנית בתינו.  האמנו
בלא-נאמן, בחרנו בשליט
הנותץ את הבנוי מהתל בנו.
  
ובתבל קולנו לא נשמע, 
נחה יד הליסטים והצבוע
על פינו-- אך מי שיוציא שם רע
על עמו, זה יישמע בעולם הפרוע.
 
ובכל שעה קולות משוחדים
מוכרים אותנו ועובדים עלינו.
מה פלא אם הלב, מכל צדדים
לחוץ, הולך ומצטמצם בקרבנו?
 
שירים על כך עורכים לא מקבלים,
והשירים לא נמכרים בשוק;
בחשבונותיהם אינם שוקלים
שעם השיר עשוק, העם עשוק.
 
כל איש ואיש דאוג דאגתו,
כל כת חפצה תרדוף מבלי לישון,
וכל מנהיג עומד על עמדתו;
 רק לנשמת הכלל אין קול ואין לשון,
 
פרט לאותו קול חרישי ודק
יוצא כל יום, על עלבונה מקונן;
ואם אשאיל לה קול המחוספס כשק,
מי לתפילת עני יאמר אמן?
 
יהי רצון שבזה ליל שימורים
עוד נשמות שומעות אותה קינה,
ואי-שם מסובים החברים,
חושבים יחדוי איך להוריד בינה
 
לאותה בת-מלך אובדת, מתיעצים
איך לחזק אותה במיצרה,
את קולה איך להרחיב, להעצים
עד עלות עמוד השחר לשחררה.
 
לו עוד נבנה, למרות כל הנותץ,
מקלט לתובנה ולתושיה,
יעמוד בינינו פלא-היועץ
וה' יענינו במרחביה.
 
 
2) חרוסת

 
בחלומי ראית קשת קולות:
לחן ללחן לא היה דומה
ומלים ממלים היו שונות
 
ועם זאת, מן כל השונה נדמה
היה לי כי עולה דיבור אחד:
"אנחנו קנינים של הקונה,
 
הלא על כל השלל כל אחד יִחַד?
כל נפש מאתנו בעולמו
עושה דרכה ומתכנסות יחד
 
בלב הבריאה--בארצו ועמו
ומלב כל שיר תקרן נאמנות
לעמו ולארצו ולצלמו
 
שבו מקור כל זיו האמנות.
באמונה נמצא את חרותנו
ולא, חלילה, במתירנות.
 
לכן עצה תצמח משיחתנו,
מן הסדנה תצמח הביטאון,
ה' ישמע וזוהר צדקתנו
 
יעלה כאירוס מאדמת שומרון.


** נכתב במסגרת הסדנה לכתיבה יוצרת באלול בהנחיית חוה פנחס-כהן

 

נכתב על ידי