לאחר המבדיל / טלי פרקש

עַל אַף שֶׁיּוֹרֵד לְכָאן קָבוּעַ,
 
נִרְאֶה תָּמִיד כְּמַפְתִּיעַ.
 
עַל בְהוֹנוֹת נִכָּנֵס, לֹא לְהַרְעִישׁ אֶת עַצְמוֹ.
 
נְאַקוֹת הַקְּרָבַיִם הַמִּתְהַפְּכוֹת,
 
צוֹעֲקוֹת רַק אֵל תּוֹכָם
 
 
פַּעַם, דָּר פֹּה קָבוּעַ.
 
לְלֹא מְחִצּוֹת וּמוּבָן מֵאֵלָיו.
 
עַכְשָׁיו כְּשֶׁמַּגִּיעַ,
 
מִתְרַפֵק עַל כְּסָתוֹתַיו הַמֻּכָּרִים
 
מֵגִיף תְּרִיסִים וְחוֹצֵץ.
 
 
וְהֵם, מְלֵאִים וּמוּצָפִים בּוֹ,
 
עַד גְּדוֹת פַּחַד וְגַעְגּוּעַ,
 
עוֹצְמִים עֵינֵיהֶם,
 
לֹא בָּאִים לִקְרָאתוֹ
 
וְלֹא יוֹצְאִים אֵלָיו.
 
 
כְּשֶׁהִצְעִיר מַמְּנוּ מִתְעַצֵּם
 
וְמַאֲפִיל עָלָיו,
 
הוּא נֶאֱחָז בַּחֲרָדָה בְּכָנָף בִּגְדוֹ
 
לָרֶגַע לִהְיוֹת
 
הֵצֵל- לְעֻמָּתוֹ.
 
 
וְהִיא - עֵינֶיהָ מֻסְווֹת מִתַּחַת
 
לָרוּחַ, שֶׁרִחֲפָה וְהָפְכָה יָקוּם
 
מֵעָלֶיהָ.
 
(לֹא יוֹדַעַת שָׂפָה מְהוּקְצַעַת מִלּוֹת
 
חֹשֶׁךְ וְאוֹר.)
 
אוֹסֶפֶת אוֹתוֹ אֶל חִקָּה
 
בְשְׁקִיקַה, בִּתְשׁוּקָה
 
וּמוֹסֶרֶת לוֹ
 
עֳמָקֶיהָ.
 
תְּהוֹם.
 
 

נכתב על ידי